לפני כשלושים שנה יצא אל הבקו"ם אחי היקר והאהוב אריה , ליווינו אותו : אבא ...... , אמא ....., אחינו הצעיר רפי , ואנוכי . בתרמיל שהוא לקח איתו לא היו מותגים , אבל היה שם סל של ערכים שהונחלו לנו מבית . "עשו בצבא משהוא משמעותי"  אמרו לנו הורינו מילדות . תאונת דרכים בהיותו לוחם בתותחנים שינתה במעט את המסלול אבל לא את הנחישות והרצון לתת את הכל .

אריה אהב את חיל השלישות , ועשה שם הכל באהבה ובשליחות ,  מקצין שלישות גדודי , ועד לפסגת השלישות כקצין .............ראשי , תוך שהוא עובר מגוון תפקידים , ומשרת בפיקוד צפון ודרום נכון לכל משימה אליה הוא נשלח .אז עדיין לא  קרא את כתביו של סטיב ג'ובס מנכ"ל אפל אך יישם  את שאמר  : "הדרך היחידה לעשות עבודה מצוינת היא לאהוב את מה שאתם עושים. אם לא מצאתם את זה עדיין המשיכו לחפש. אל תוותרו. כמו בכל ענייני הלב, תדעו כשתמצאו את זה". אריה מצא .

אחרי כשלושים שנה ( רבע מהחיים  ...) אריה שלנו פותח דף חדש במובן הרחב של המילה ומארגן מחדש את עתידו שרק החל . לא לפני שדאג לשלושה ממשיכים המצוידים בדיוק באותו ארגז כלים ערכי של אביהם : נדב המשרת כקצין בצנחנים , איתי העומד להתגייס ליחידה מובחרת , ומתן בן ה –11 שסופר 7 שנים עד לגיוס .

אם היינו נדרשים בילדותינו לשאלה האם אריה יהיה תת אלוף בצבא ההגנה לישראל , ספק אם היינו מנחשים נכונה . אריה היה השובב המשפחתי , סקרן , חברותי , וילד ערכי כבר בצעירותו . אני זוכר חויה "מחשמלת" מילדותינו: במסגרת ניסוי שערך ביקש ממני לגעת בשני חוטי נחושת שהכניס לתקע , יותר מזה אני לא זוכר... התעוררתי כשהוא היה כבר אלוף משנה .

אריה עלה בסולם הדרגות אולם לא הביט על איש מהגובה וההפך הוא הנכון: ככל שעלה , עלתה רגישותו וגברה אהבת האדם שבו , דרך ארץ קדמה לדרגה . תמיד מקרין חום אנושי , דאגה לסובבים , רגישות , ועושה הכל כדי לסייע לכל הזקוק באמת לעזרה. אין מצוקה שנסתרת מעיניו .

כמשפחה שמרנו על קשר חם ורציף כל השנים הללו , למרות שלעיתים בשל אילוצי השירות של אריה דילגנו על חג זה או אחר , תמיד שמרנו על המפגשים המשפחתיים , על הטיולים במחיצת הילדים מהואדיות של מדבר יהודה ועד "ליל הסדר" בקוסומוי בתאילנד ופסח האחרון באגם קומו באיטליה .

הבטנו באריה והערצנו אותו על חריצותו , התמדתו , אהבתו , ותחושת השליחות שבה ביצע את כל תפקידיו בצה"ל , ראינו אותו גם בשעות קשות לו במיוחד . במהלך "ההתנתקות"  כששימש קצין ה.......... של פיקוד דרום תחת האלוף דן הראל ליבו נשרט , הוא חווה את הדברים בצורה אישית ועמוקה , בעיקר זכור לי הקושי וחרדת הקדושה , כאשר עסק בפינוי בית קברות יהודי במקום  . פטירתה של ....... ז"ל מי ששימשה הרל"שית בלשכתו , היתה אחד האירועים המשמעותיים בחייו . אריה לא מש ממיטתה , ליווה אותה ואת משפחתה , ומאז לכתה הפך איש אחר . מפנים את המהמורות הבלתי צפויות והבלתי הפיכות של חיינו בעולם . מפנים את שכתב הסופר גרסיה גבריאל מרקס :

 "המחר לא מובטח לאף אחד, צעיר או זקן. היום יכולה להיות הפעם האחרונה שתראה את אהוביך. בגלל זה אל תחכה יותר, עשה היום, כי אם המחר לעולם לא יגיע, בוודאי תתחרט על היום בו לא הקדשת זמן לחיוך, לחיבוק, לנשיקה..."

אריה הוא "חבר אח" , אני מרגיש אותו בכל עת ורגע . הוא ימשיך לקום בחמש וחצי כהרגלו . את הרכב הצבאי אנחנו כבר יודעים שיחליף ככל הנראה באאודי , הוא יחזור ללימודי הנהיגה ממש כמו בגיל 18 אבל הפעם מדובר יהיה בתעבורה ימית באופנוע ים ,  ידווש באופניו , וירוץ ריצות ארוכות כמו מירוץ 30 השנים האחרונות . הפעם אל עולם העסקים והניהול , ניהול בגובה העיניים עם הישגים בגובה השמיים .

אריה , בשמי ובשם כל משפחת דהן נאחל לך בריאות ואושר , קן חמים ונעים לחיות בו , מימוש כל החלומות , המון ביחד , נחת מהילדים , המשך להיות שילוב נדיר של רגישות , אהבת האדם , לצד רכישת מיומנויות וקידום אישי בכל דרך שתבחר.